Vayedaber

תַּנֵּי. אֶחָד שֶׁלֹּא עֵירֵב נוֹתֵן רְשׁוּת לִשְׁנַיִם שֵׁעֵירְבוּ. וְאֵין שְׁנַיִם שֶׁעֵירְבוּ נוֹתְנִין רְשׁוּת לִאֶחָד שֶׁלֹּא עֵירֵב. וְלֹא שְׁנַיִם שֶׁעֵירְבוּ נוֹתְנִין רְשׁוּת לִשְׁנַיִם שֶׁלֹּא עֵירְבוּ. וְלֹא שְׁנַיִם שֶׁלֹּא עֵירְבוּ נוֹתְנִין רְשׁוּת לִשְׁנַים שֶׁעֵירְבוּ. וְאֵין שְׁנַיִם שֶׁלֹּא עֵירְבוּ נוֹתְנִין רְשׁוּת לִשְׁנַיִם שֶׁלֹּא עֵירֵיבוּ. הַכֹּל נוֹתְנִין רְשׁוּת וְנוֹטְלִין רְשׁוּת חוּץ מִשְּׁנַיִם שֶׁלֹּא עֵירְבוּ שֶׁהֵן נוֹתְנִין רְשׁוּת וְאֵינָן נוֹטְלִין רְשׁוּת.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

הכל נותנין רשות ונוטלין רשות. בין יחיד שלא עירב ובין יחיד שעירב ובין שנים שעירבו חוץ משנים שלא עירבו שנותנין רשות בין לשנים שעירבו ובין ליחיד שלא עירב אבל הן אין נוטלין רשות שהרי לא עירבו וכשנוטלין רשות אוסרין זה על זה:

תני. בתוספת' פ''ה אחד שלא עירב נותן רשות לאחד שעירב ושנים שעירבו נותנין רשות לאחד שלא עירב ושנים שלא עירבו נותנין רשות לשנים שעירבו או לאחד שלא עירב אבל אין אחד שעירב נותן רשות לאחד שלא עירב ולא שנים שעירבו נותנין רשותן לשנים שלא עירבו ולא שנים שלא עירבו נותנין רשותן לשנים שלא עירבו. וגי' זו עיקרית וכאן הועתק בחסרון ובטעות:

הלכה: פיס'. אַנְשֵׁי חָצֵר שֶׁשָּׁכַח אֶחָד מֵהֶן וְלֹא עֵירֵב כול'. שֶׁלָּהֶם מוּתָּרִין לוֹ וְלָהֶם. שֶׁבִּיטֵּל רְשׁוּתוֹ. מָהוּ שֶׁתַּחֲזוֹר חָלִילָה. תַּלְמִידוֹי דְרַב בְּשֵׁם רַב. חוֹזֶרֶת חָלִילָה. שְׁמוּאֵל אָמַר. אֵין חוֹזֶרֶת חָלִילָה. מַתְנִיתָא פְלִיגְא עַל שְׁמוּאֵל. שֶׁלָּהֶם מוּתָּרִין לוֹ וְלָהֶם. שֶׁבִּיטֵּל רְשׁוּתוֹ. וְהָתַנִּינָן נָֽתְנוּ לוֹ רְשׁוּתָן. הוּא מוּתָּר וְהֵן אֲסוּרִין. פָּתַר לָהּ. לִצְדָדִין הִיא 39b מַתְנִיתָא.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גמ' שלהם מותרין לו ולהם. ומפרש שביטל רשותו מיירי והוי כאורח לגבייהו כדפרישי' במתני':

מהו שתחזור חלילה. אם אחד ביטל רשות לחבירו מהו שיחזור זה ויבטל להראשון שביטל לו:

מתניתא פליגא על שמואל. דאמר אין חוזרות חלילה שאין מבטלין וחוזרין ומבטלין והא קתני שלהם מותרין לו ולהם ואוקימנא שביטל רשותו להם ותנינן אבתרה נתנו לו רשותן הוא מותר והן אסורין וקס''ד דארישא קאי שאחר שביטל רשותו להם חזרו ונתנו רשותן לו אלמא דמבטלין וחוזרין ומבטלין וקשיא לשמואל:

פתר לה. שמואל לצדדין היא מתניתא לאו דארישא קאי אלא רישא מילתא באנפי נפשה היא וסיפא באנפי נפשה היא וה''ק נתנו לו רשותן מעיקרא הוא מותר והן אסורין:

רַב חַסְדַּאי אָמַר. עֲשָׂרָה יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ דָרִין בְּבַיִת אֶחָד. כָּל אֶחָד וְאֶחָד צָרִיךְ לְבַטֵּל רְשׁוּתוֹ. אָמַר רִבִּי יָסָא. עֲשָׂרָה גוֹיִם שֶׁהָיוּ דָרִין בְּבַיִת אֶחָד. כָּל אֶחָד וְאֶחָד צָרִיךְ לְהַשְׂכִּיר רְשׁוּתוֹ. אָמַר רִבִּי בָּא. מַעֲשֶׂה בְאִשְׁתּוֹ שֶׁלְפַּרְסִי אֶחָד שֶׁהִשְׂכִּירָה חָצֵר שֶׁלָּהּ שֶׁלֹּא מִדַּעַת בַּעֲלָהּ. אֲתַא קוֹמֵי רִבִּי שְׁמוּאֵל וְשָׁרָא. סָֽבְרִין מֵימַר. אֲפִילוּ שַׁמָּשׁוֹ וּלְקִיטוֹ. הֲלָכָה. יִשְׂרָאֵל מְבַטֵּל וְהַגּוֹי מַשְׂכִּיר. וִיבַטֵּל הוּא הַגּוֹי. חָזַר הוּא בוֹ. מֵעַתָּה אֲפִילוּ מַשְׂכִּיר חָזַר הוּא בוֹ. מִיכָּן וָהֵילַךְ בְּגֶזֶל הוּא מִשְׁתַּמֵּשׁ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מעתה אפי' משכיר. ניחוש שמא יחזור בו ומשני במשכיר לא חיישינן שהרי אם חוזר א''כ מכאן והילך בגזל הוא משתמש דהא נקיט דמי:

חזר הוא בו. חיישינן שמא יחזור בו:

ויבטל הוא העכו''ם. ואמאי אין ביטול רשותו מועיל:

הלכה. הוא בידינו שהישראל מבטל רשות ואין צריך להשכיר והעכו''ם משכיר דוקא אבל אינו יכול לבטל רשותו:

סברין מימר. דלאו דוקא אשתו אלא אפילו שמשו המשרת שלו או לקיטו הפועל שלו יכולין הן להשכיר רשותו:

אתא קומי ר' שמואל. המעשה ושרא שיכולה אשתו להשכיר שלא מדעת בעלה:

עשרה עכו''ם וכו' בחצר אחד. כל אחד ואחד צריך להשכיר רשיתו:

עשרה ישראל שהיו דרין בבית אחד. לאו דוקא אלא כלומר בחצר אחד ואם לא עירבו ורוצין לבטל רשותן לאחד כל אחד ואחד צריך לבטל רשותו:

עַד אֵיכָן. ייָבֹא כַיי דָמַר רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי מָנָא בַּר תַּנְחוּם רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אֵין קַרְקַע נִקְנֶה כְּפָחוּת מִשָּׁוֶה פְרוּטָה. מִילְּתֵיהּ דְּרִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא אָמַר. אֲפִילוּ בְאֶגּוֹז. אֲפִילו בִתְמָרָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מילתיה דר' יעקב בר אחא אמר. ופליג אלא אפילו באגוז ואפי' בתמרה אחת שאין שוה פרוטה שוכר הרשות מהעכו''ם:

עד איכן. יהיה השכירות ובכמה וקאמר יבא זה כהאי דאמר ר' יסא וכו'. בפ''ק דקדושין בהלכה ה' שאין קרקע ניקנית בפחות משוה פרוטה וכך אין שכירות קרקע ניקנית בפחות משוה פריטה:

רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא כַּד הֲוָה נְפִיק לְאַכְסַנְייָא. אִין הֲוָה מַשְׁכַּח מֵיעֲבֵד תַקָּנָה הֲוָה עֲבַד. וְאִין לָא. מְבַדֵּר מָנוֹי. יְהַב חוּטְרָא הָכָא. סַנְדְּלָא הַכַַא. דִּייסְקִיָּא הָכָא. אָמַר רִבִּי מַתַּנְיָה. הָדָא דְּתֵימַר בְּשֶׁהָיָה פוּנְדָּקִי גּוֹי. אֲבָל אִם הָיָה פוּנְדָּקִי יִשְׂרָאֵל אֵינוֹ חָשׁוּד לְטַלְטֵל.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

הדא דתימר בשהיה הפונדקי עכו''ם. והיה חושש שמא יטלטל הפונדקי את מטלטליו להביאן לחדר אחד ולפיכך היה מפזרן שלא ימצא אותן יחד אבל פונדקי ישראל אינו חשוד הוא לטלטל בשבת ולא היה צריך לפזרן ולהטמינן:

כד הוה נפק לאכסני'. והיה צריך לטלטל מבית לבית ולעשות תקנה כגון שהיו הרבה בני אדם וכל אחד השכיר לו בית דירה לעצמו ואוסרין זע''ז בחצר אם היה מוצא לעשות תקנה בעירוב היה עושה ואם לאו היה מפזר כליו ומלבושיו בהחדרים לכאן ולכאן שיהיה לו יד ורשות בכל אחד מהן:

משנה: מֵאֵימָתַי נוֹתְנִין רְשׁוּת בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים מִבְּעוֹד יוֹם וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים מִשֶּׁתֶּחֱשָׁךְ. 40a מִי שֶׁנָּתַן רְשׁוּתוֹ וְהוֹצִיא בֵּין שׁוֹגֵג בֵּין מֵזִיד הֲרֵי זֶה אוֹסֵר עָלָיו דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מֵזִיד אוֹסֵר שׁוֹגֵג אֵינוֹ אוֹסֵר:

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מתני' מאימתי נותנין רשות בית שמאי אומרים מבעוד יום. אבל לא משתחשך דקסברי ביטול רשות מיקנא רשותא הוא ומיקנייא רשותא בשבתא אסור ובית הלל סברי ביטול רשות איסתלוקי רשותא בעלמא הוא ואיסתלוקי רשותא בשבתא שפיר דמי:

מי שנתן רשותו והוציא. אח''כ ברשותו שביטל:

במזיד אוסר. שהרי לא עמד בביטולו ואם בשוגג הוציא עומד בביטולו הוא ואינו אוסר והלכה כר' יהודה ודווקא שאלו שביטל להן לא קדמו והחזיקו אבל אם קדמו הן והחזיקו והוציאו ואחר כך חזר הוא והוציא בין בשוגג בין במזיד אינו אוסר עליהן:

הלכה: פיס'. מֵאֵימָתַי נוֹתְנִין רְשׁוּת. בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים כול'. מֵאֵימָתַי נוֹתְנִין רְשׁוּת. כֵן הִיא מַתְנִיתָא. מֵאֵימָתַי מְבַטְּלִין רְשׁוּת. בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים. מִבְּעוֹד יוֹם. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים. מִשֶּׁתֶּחֱשָׁךְ. כֵּינִי מַתְנִיתָא. בֵּית (שַׁמַּי) [הִלֵּל] אוֹמְרִים. מִשֶּׁתֶּחֱשָׁךְ. דִּלֹ כֵן הִיא מַתְנִיתָא מִקּוּלֵּי בֵית שַׁמַּי וּמֵחוּמְרֵי בֵית הִלֵּל.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גמ' מאימתי נותנין רשות כן היא מתני' מאימתי מבטלין רשות וכו'. כלומר דכך צריך לפרש דבביטול רשות עצמו פליגי אם מותר בשבת כדפרישית במתני' דלא תימא לפרש דבזמן נתינת רשות הוא דפליגי דלבית שמאי אם נותן רשותו מבעוד יום נמי מהני ולבית הלל דווקא משתחשך משום דבשעה שתהא חלה הנתינה בעינן וצריכה היא לכך וזהו משתחשך הלכך קמ''ל דבהתירא הוא דפליגי והיינו דמסיים הש''ס כיני מתניתא ב''ה אומרים משתחשך וכלומר דהשתא שפיר מיתפרשא המתני' דבית הלל אומרים משתחשך והיינו אף משתחשך דלא כן דאם תפרש דבזמן שתהא הנתינה חלה הוא דפליגי א''כ היא מתניתא מקולי ב''ש ומחומרי ב''ה ואמאי לא קחשיב לה בעדיות אלא כדאמרן:

מִי שֶׁנָּתַן רְשׁוּתוֹ וְהוֹצִיא. כֵּינִי מַתְנִיתָא. מִי שֶׁבִּיטֵּל רְשׁוּתוֹ וְהוֹצִיא. בֵּין שׁוֹגֵג בֵּין מֵזִיד הֲרֵי זֶה אוֹסֵר. כֵּינִי מַתְנִיתָא. אֵינוֹ אוֹסֵר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מי שנתן רשותו והוציא כיני מתניתין מי שביטל רשותו וכו'. כלומר כל מקום שנשנה שנתן רשותו כן צריך לפרש שביטל רשותו ופליגי אימתי הויא חזרה מביטולו כשחזר והוציא אבל אם היה נותן רשותו בנתינה ממש לא היה יכול לחזור בו לעולם:

כיני מתניתא אינו אוסר. כן צריך לגרוס אליבא דר''מ דלעולם אינו איסר כדאמרינן לעיל סוף הלכה א':

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source